פסק-דין בתיק ת"צ 1310-09

1.  לפני בקשה לאישור הסכם פשרה (מתוקן) בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

הבקשה לאישור

2.  בתאריך 22.3.09 הגישו המבקשים לביהמ"ש תובענה וכן בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (להלן: "התובענה" ו- "בקשת האישור" - בהתאמה), המופנית כלפי המשיבות בשם כלל הצרכנים שרכשו גז במכלים מטלטלים במשקל 12 או 48 ק"ג ושאינם מחוברים למערכת הגז המרכזית, בהתייחס לתקופה של 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה.

3.  המבקשים טענו, כי עם סיום השימוש במכלי הגז נותרת בהם שארית גז שאינה נצרכת על-ידי הצרכנים ומוחזרת עם המכלים לספקי הגז. בכך מטעות המשיבות ביודעין את הצרכנים וגורמות להם לשלם בגין גז אשר לא נצרך על ידם.

כמו כן טענו המבקשים, כי כאשר ממלאות המשיבות גז במכלים בהתאם למשקל הטרה של המכלים, הן ממלאות גז בכמות קטנה מכפי הנדרש ומשקל הטרה הרשום על המכלים אינו מדויק, בין היתר בשל היווצרות פסולת במכלי הגז.

לפיכך, עתרו המבקשים לחייב המשיבות במתן חשבונות ביחס לצרכני הגז כאמור, להורות על השבת מחיר הגז שהושב עם המכלים, להורות על התקנת מונה גז בבתיהם של צרכנים הצורכים גז באותם מכלים, ולחלופין לזכות את חשבונות הגז בסכום השווה לכמות הגז הממוצעת שנותרה בבלוני הגז, על פי האזורים השונים בהתאם לטמפרטורות הממוצעות בבדיקת מומחים מטעם ביהמ"ש.

התגובות לבקשה

4.  בחודש יוני 2009 הגישו המשיבות תגובות, כל אחת לגופה, וביהמ"ש התבקש בגדרן לדחות את התובענה ואת בקשת האישור. המשיבות טענו, בין היתר, להעדר עילת תביעה, כי התובענה ובקשת האישור אינן מעוררות שאלות משותפות לקבוצה, כי ניהול ההליך הייצוגי יהיה בלתי יעיל, כי לא סופקה תשתית ראייתית ראויה על-ידי המבקשים, כי לא היתה כל הסתרה והטעיה כלפי הצרכנים באשר העובדות ידועות לכולי עלמא כעשור לכל הפחות קודם להגשת בקשת האישור.

5.  עוד הבהירו המשיבות, כי ביהמ"ש המחוזי בתל אביב כבר נדרש בעבר לבקשת אישור דומה שנדחתה בת"א (מחוזי-ת"א) 2399/98 הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות ואח' נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ ואח' (לא פורסם, 2.2.99) (להלן: " פרשת הרשות להגנת הצרכן") בפס"ד של כב' השופט טלגם. בעקבות פס"ד זה אף הוגשה על-ידי חלק מהמשיבות בקשה לסילוק הבקשה לאישור התובענה על הסף.

תשובת המבקשים

6.  בתשובתם חזרו וטענו המבקשים, כי המשיבות אינן מספקות כמות גז מלאה במכלים, שכן אלה חוזרים כאמור כשחלק מהגז מצוי בקרבם.

המשיבות מצידן עתרו במקביל למחיקת תשובת המבקשים.

השתלשלות ההליך

7.  בהתאם להמלצת ביהמ"ש הופנה ההליך בין הצדדים לגישור בפני כב' הנשיא בדימוס, אורי גורן. ניסיונות הגישור לא נשאו פרי והצדדים שבו לביהמ"ש. במסגרת הדיונים שהתקיימו בפני ביהמ"ש המליץ ביהמ"ש לצדדים להגיע להסכמות, ובהתאם לכך חידשו הצדדים את המגעים בניהם ולבסוף, עלה בידם להגיע להסכמות שהוגשו לביהמ"ש בבקשה הראשונה לאישור הסכם הפשרה בתובענה הייצוגית.

הבקשה הראשונה לאישור הסכם הפשרה

8.  בתאריך  21.5.2012 הגישו הצדדים הבקשה הראשונה לאישור הסכם הפשרה, ובה עתרו, בין היתר, לתיקון התובענה ובקשת האישור באופן שיכללו את כלל הטענות המופיעות בבקשה לאישור ובתובענה, כמו גם בכתב התשובה. כך גם ביקשו להאריך התקופה הקובעת כהגדרתה בהסכם הפשרה, באופן שתכלול גם את התקופה שמיום הגשת התביעה ועד ליום אישור הסכם הפשרה. במסגרת הבקשה הוגדרה הקבוצה המיוצגת כ" כל צרכני הגז במכלים מטלטלים, בין של 12 ק"ג או של 48 ק"ג אשר אינם מוזנים ממערכת גז מרכזית כהגדרתה בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1959 ואשר רכשו גז במכלי גז ממי מן המשיבות במהלך התקופה הקובעת שבין 23.3.2002 וליום אישור הסכם הפשרה".

9.  קבוצת הזכאים הוגדרה כ" כל הנמנה על קבוצת התובעים אשר לא הוצא על ידי בית המשפט מהקבוצה בהתאם להוראות סעיף 18(ו) לחוק".

10.  בהסכם הפשרה התחייבה כל אחת מהמשיבות למסור לחברי הקבוצה הזכאים, שיפנה בהתאם למתווה המצוין בהסכם, שובר הנחה בסך של 90 ש"ח לשימוש במסגרת רכישת מוצר ממוצרי המשיבות, מתוך רשימת המוצרים שצורפה כנספח 3 להסכם הפשרה לפי בחירת הצרכן למימוש בתקופת ההטבה ותקופת הפניה. עוד הוסכם, כי המשיבות יודיעו בתוך 10 ימים מיום מתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה על ההטבה במודעה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק, כחלק מהמודעה אודות החלטת ביהמ"ש לאשר את ההסכם שבין הצדדים כהסכם פשרה. במודעה יפורסמו התנאים לזכאות להטבה ואופן מימושה, וכן כי על מנת לממשה, על הזכאי לפנות למשיבה הרלוונטית בתוך 4 חודשים ממועד פרסום המודעה.

11.  עוד הסכימו, כי ההטבה תינתן על ידי ספקית הגז שסיפקה את הגז לזכאים בתקופה הקובעת. ככל שהצרכן החליף ספקית גז באותה תקופה, הוא יהא רשאי לקבל ההטבה מספק הגז האחרון, כשההטבה תינתן פעם אחת בלבד.